39. אחד התיקונים המהותיים ביותר במעמדם המוסרי של בעלי החיים דרוש בזירה החוקתית והמשפטית. הבעיה היא כפולה: ראשית, לבעלי החיים אין מעמד משפטי. שנית, החוקים הקיימים אינם מספקים ואינם נאכפים.
40. תיקון למצב עניינים זה צריך להיעשות בשלוש החזיתות:
א. חקיקה
41. נדרשת מלאכה רבה כדי לתקן בחכמה, בשום שכל, בזהירות ובאחריות את מעמדם החוקתי של בעלי החיים במדינת ישראל. לשם כך, יש לקדם חקיקה חדשה החותרת להכרה מלאה בזכויותיהם הבלעדיות של בעלי החיים על חייהם.
42. יש לקדם שינוי בחוק צער בעלי חיים כך שיאסור כל ניצול ויכניס תחת כנפיו את כל בעלי החיים באופן מפורש ומפורט, ללא יוצא מן הכלל.
43. בטווח הארוך יותר והמהותי יותר – יש לערוך שידוד מערכות בתפיסה החוקתית של בעלי החיים, דבר שיתבטא גם בחוקי היסוד של מדינת ישראל.
ב. מעמד משפטי
44. כל חקיקה חדשה המכירה בבעלי החיים כיצורים חיים בעלי מעמד מוסרי עצמאי – לא רק שתקבל ביטוי במערכת המשפטית ובכוחם של השופטים לדון בעד זכויותיהם של בעלי החיים, אלא גם תסלול את הדרך להכרה משפטית בהם, קרי – הזכות לייצוג במשפט.
45. נציבות זכויות בעלי חיים, וכן עמותות מוכרות לזכויות בעלי חיים תהיינה בעלות סמכות לייצג בעלי חיים בבית המשפט ובכלל זה גם בהגשת קובלנות פליליות פרטיות.
46. דרושה חשיבה משפטית חדישה ומורכבת שתתמודד עם שתי סוגיות מרכזיות:
א. הכרה בקדושת החיים של בעלי החיים כולם ובזכותם לחירות ולמיצוי תכלית קיומם. הכרה זו איננה רק הכרה מוסרית עקרונית, אלא גם הבנה מחודשת של מורכבות ועומק חייהם של בעלי החיים על סמך מחקרים פיזיולוגיים ואתולוגיים.
ב. ביטול האפליה הסוגנית שבין בעלי החיים ממינים שונים. יש להשתית מינוח משפטי המנהיר, כי כל אפליה בין חיים לחיים איננה יכולה להיות מצב אפריורי כיוון שהיא מעודדת אפליה ופגיעה חסרת מעצורים בבעלי החיים המופלים – כפי שלדאבון לב הוכיחה ההיסטוריה ומוכיח ההווה.
ג. אכיפה
47. יש להגביר את המודעות לחומרת ההתעללות בבעלי החיים במסגרת החינוך המשטרתי והתנהלות השוטרים. יש להקצות משאבים להקמת יחידות שיטור מיוחדות המתמחות באכיפת החוקים הקיימים והחוקים החדשים שיחקקו בנושא. יחידות אלה תדאגנה לפקוד לא רק בתים מתעללים ואנשים או גופים פרטיים ולא רק תחנות הסגר עירוניות, אלא גם ובעיקר יאכפו את החוק במשקים החקלאיים ובמעבדות המחקר ובכל מקום שבו ידוע על הימצאותם של בעלי חיים.
